החלטה בתיק בע"ח 31688-02-12

1.         זוהי בקשה לעיון בחומר חקירה לפי סעיף 74 לחסד"פ.

הבקשה כותרתה "בקשה לקבלת רשימת חומר חקירה". עניינה של הבקשה הינו למעשה בתיק חקירה מסוים, וההחלטה להלן מתייחסת הן לרשימה והן לחומר החקירה עצמו.

2.         כנגד המבקש [הנאשם] הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של סחר בסם מסוכן, שתיהן במכירה לסוכן.

3.         לטענת ב"כ המבקש, בהיות התיק, לטענתו, מבוסס כולו על אמרותיו של הסוכן, ונסמך על עדותו בלבד [כטענתו], חשובה קבלת כל חומרי החקירה אשר נאספו בעניינו גם מפרשיות אחרות.

            נטען כי הסוכן העיד ביום 08.01.2012 בפני בית המשפט בתיק העיקרי ואמר בחקירתו הנגדית כי נעצר בגין תיק אחר בגין סחר בסם מסוכן, ונטען כי יש לראות את מעורבות הסוכן בפרשיות סמים שונות, רגע לפני שהפך להיות סוכן, כרלבנטיות ביותר להגנת הנאשם.

            נטען כי הסוכן ניסה למלט עצמו ממאסר ארוך בגין סחר בסם מסוכן בכמות גדולה ועל כן ניסה להפליל את הנאשם ונטען כי עובדה זו נעלמה מעיני ההגנה, עת הוסתרה בידי המאשימה.

4.         המשיבה מתנגדת לבקשה.

            נטען כי מדובר בתיק שנגנז על ידי הפרקליטות, כי התיק נגנז עובר לחתימת הסכם ההפעלה ואינו קשור להפעלה או לתמורה לסוכן וכי מדובר בבקשת סרק אשר מטרתה דחית המשך שמיעת הראיות בתיק.

            יצויין כי בתיקים אחרים בפרשה זו הוגשו זה מכבר בקשות לעיון בחומר חקירה וניתנו בהן החלטות.

5.         לבית המשפט הוגש תיק החקירה, הכולל גם את ההחלטה על סגירתו.        

            לאחר שעיינתי בתיק החקירה, לא מצאתי כי יש לו רלבנטיות לתיק הנוכחי, ולא מצאתי כי יכול הוא לסייע להגנה, גם לא בשאלת מהימנות, ולפיכך, דין הבקשה להדחות.

6.         סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב - 1982 (להלן : "החסד"פ") קובע את המקור הנורמאטיבי הראשוני לעיון בחומר חקירה, אולם אין בנוסחו כדי להגדיר את היקפם של המסמכים והחומרים המצויים תחת ההגדרה "חומר החקירה", אשר הינם תלויי מקרה ונסיבות.

            "אין לפרש את המונח "חומר החקירה" שבסעיף 74לחוק סדר הדין הפלילי פירוש דווקני ומצמצם, המגביל את תחולת הסעיף לחומר הראיות, המתייחס אך ורק במישרין למעשה העבירה המיוחס לנאשם. "חומר חקירה", במובן ההוראה האמורה, גם ראיות השייכות באופן הגיוני לפריפריה של האישום במשמע.

מטבע הדברים, אין לקבוע בנושא זה כללים גורפים וממצים; בכל משפט חייבים נציגי התביעה, ובמקרה של חילוקי דעות - בתי המשפט, להיות מודרכים על-ידיכללי השכל הישר ועל-ידי המגמה לאפשר לסניגוריה הזדמנות הוגנת להכין את הגנתה (ראה בעניין זה גם ע"פ 179/79[4], בעמ' 691-692).

אולם, במסגרת השימוש בשיקול הדעת, כאמור, אין גם להפליג למרחקים ולכלול במונח של "חומר החקירה" ראיות, שהרלוואנטיות להן לתביעה הפלילית הנדונה היא רחוקה ושולית, ולא כל שכן אין להחיל ככלל את הוראות סעיף 74האמור על חומר שולי שכזה, אשר בלאו הכי אינו יכול להיות קביל באותו משפט"

ראה: בג"צ 233/85 אל הוזייל נ' מ"י, פד' לט (4) 124, בעמ' 129.

7.         חומר החקירה יכול ויהיה חומר אשר על פי דיני הראיות לא ניתן לעשות בו שימוש ישיר במסגרת המשפט, אך עדיין יהיה כזה אשר התביעה חייבת בגילויו. היקף הראיות המחוייבות בגילוי עשוי להיות רחב מהיקף הראיות שניתן להגיש לבית המשפט, הואיל והחומר הראייתי עשוי לאצור בקירבו מידע רלוונטי גם ללא שימוש ישיר בו. ראה לענין זה בש"פ 11042/04, פלוני נ' מ"י, לא פורסם.

השאלה אם חומר מסויים מהווה חומר חקירה תוכרע באופן פרטני, על פי טיבו של החומר ומידת זיקתו לסוגיות הנדונות בהליך הפלילי אשר במסגרתו הוא מבוקש. ראה בש"פ 11042/04 דלעיל.

ראה בש"פ 3152/05 בן יעיש נ' מדינת ישראל (לא פורסם 2005), שם ניתח ביהמ"ש העליון את העקרונות הישימים בדיון בבקשה לפי סעיף 74 וקבע כי: